מתי באמת כדאי להיכנס למוסך לפני שקונים מכונית משומשת?

קניית רכב משומש, מאמינים ישראלים רבים, שקולה לרכישת חתול בשק. התקלות, התאונות והבעיות שהמוכר מסתיר עלולות להפוך את השימוש במכונית ללא נעים, במקרה הטוב – ובמקרה הרע, לגרום לאובדן ערך של עשרות אלפי שקלים. לכן, המעבר במכון בדיקה הפך לתחנת חובה בדרך לקניית מכונית.

אלא שגם התוצאות של הבדיקה לא תמיד מצליחות לפזר את הערפל. הממצאים מנוסחים באופן כללי מאוד, והקונה נותר בעיקר מבולבל. “התהליך של בדיקת רכב לפני קנייה קיים רק בישראל”, אומר ארז מוספי, מדריך ראשי במרכז ההדרכות של לדיקו, יבואנית Bosch בישראל. “באירופה ובארה”ב אתה מקבל תיעוד מחברת הביטוח על היעדר תביעות, והיסטוריית טיפולים מהמוסך, זוהי הוכחה לכך שהרכב הוא בסדר. אבל בישראל אין מידע, ולא סומכים על אף אחד – אז עושים בדיקה”, הוא מסביר.

לדבריו, בדיקות הרכב בישראל הן נחלתם של לקוחות פרטיים בלבד. “בישראל יש כ–800 אלף עסקות בשוק המכוניות המשומשות, אבל רק 300 אלף בדיקות לפני קנייה”, אומר מוספי. “שאר המכוניות נסחרות דרך חברות ליסינג וסוחרי רכב, והן עושות בדיקות לא מתועדות (שלא מטילות אחריות על מכון הבדיקה, ד”ש) ומציגות אותן בפני הלקוח. אלה לא בדיקות ששוות הרבה”. כאשר קונים מכונית, רצוי לוודא כי במכון הבדיקה יש סורק תקלות – מכשיר המתחבר למחשב הרכב ויכול לקבל ממנו מידע על תקלות שונות – וכי הוא עובד לפי הנוהל החדש שקובע מה צריך לבדוק במחשבי הרכב. מוספי ממליץ כי הבדיקה תכלול שלושה שלבים:

א. נסיעה למוסך שבו המכונית מטופלת והוצאת דף תקלות (אם אפשר).

ב. בדיקה במכון רישוי, שכוללת בחינה של המערכות האלקטרוניות ובדיקה של המרכב.

ג. לבסוף נסיעה למוסך שעליו אתם סומכים כדי לקבל הצעת מחיר לתיקונים הנדרשים.

לפי מוספי, לא כדאי להסתפק בבדיקה במוסך, שלדבריו “לא תמיד יש בו את הציוד הנדרש לבדיקת עובי הצבע, ולא יכול לבדוק את השלדה. הבדיקה של המוסך היא חלקית”.

רונן לוי, יו”ר איגוד המוסכים, אומר כי “יש מכוניות שהחלפים שלהן זולים יחסית, ויש היצע של סוגים שונים, ויש תקלות יקרות יותר. המכוניות האלה נוסעות הרבה יותר קילומטרים ממה שהיה לפני עשור. יש מכוניות מליסינג עם 120 אלף ק”מ לאחר שלוש שנים, ואי־אפשר לדעת מה הן עברו. לכן, לכל הפחות, כדאי להחליף את השמן ופילטר השמן אחרי הקנייה”.

DSC_0086

במוסך ידעו לפרש את טופס הבדיקה בצורה הטובה ביותר, אך כדי לעשות מעט סדר בנושא – ריכזנו, בסיוע אבי גלנצר, יו”ר איגוד מכוני הרישוי, רונן לוי וארז מוספי כמה תקלות שכיחות ואת משמעותן.

1. “הזעת שמן” במנוע

דליפה קלה של שמן. שגרתית במנוע שעבר יותר מ–40 אלף ק”מ, ואינה מצביעה על תקלה.

2. נקישות בהחלפת הילוכים

מומלץ לגשת למוסך יבואן להתחבר למחשב ניהול המנוע. לאחר יותר מ–100 אלף ק”מ, ייתכן כי הנקישות מצביעות על חופשיות במערכת ועל תקלה מהותית.

3. פגיעה בקצה השלדה

לרוב, מקורן של פגיעות כאלה בקצה הקדמי או האחורי. פגיעה כזאת אינה מצביעה על תאונה משמעותית  וגורמת אך ורק לירידת ערך קלה (פחות מ–3%).

4. חלקי מרכב הוחלפו

מדובר בחלקי מרכב מתפרקים – כמו דלתות, כנפיים, מכסה מנוע או מכסה תא מטען. אין צורך לחשוש מרכישת הרכב ואין ירידת ערך משמעותית.

5. מעיכות בתחתית המרכב

אם מדובר במעיכות קלות, הן נגרמו מעלייה על מדרכה, וקיימות כמעט בכל מכונית. זוהי תקלה שולית למדי.

6. הבדלי לחץ בין הצילינדרים

כל עוד מדובר בהבדלים של 10% בלחץ הדחיסה, זו אינה תקלה משמעותית.

7. נדרש כיוון לסרן הקדמי (פרונט)

כיוון לסרן הקדמי והאחורי מומלץ לבצע כל 15 אלף ק”מ. העלות אינה גבוהה, כ–200 שקל.

8. רעש מרצועת התזמון

גלצנר ממליץ במקרה הזה, לבדוק את המכונית במוסך ולראות מתי הוחלפה רצועת תזמון, בעוד מוספי טוען כי רעש ממערכת התזמון יש גם במכונית חדשה לגמרי.

9. החלפת הילוכים מאוחרת

סעיף כזה מופיע בכל דו”ח כמעט, ולא צריך להתרגש מזה. עם זאת, רצוי להתחבר למחשב המכונית ולוודא כי אין תקלה בגיר.

10. יש לבדוק צריכת דלק בנסיעה

זהו אחד מהסעיפים שבהם בו המכון מתגונן מתביעה בשל בדיקה לא מקיפה מספיק. לא מעיד על תקלה.

“אין שפה משותפת בין מכוני הבדיקה, המוסכים והשמאים”

רונן לוי, יו”ר איגוד המוסכים, מצביע על בעיה נוספת בבדיקות המתבצעות כיום לפני קניית מכונית. “כיום אין שפה משותפת בין מכוני הבדיקה, המוסכים השמאים והסוחרים”, הוא אומר.

“אם מכונית עוברת תאונה, השמאי יכול לרשום ירידת ערך מסוימת, וחברת הביטוח תפצה את הלקוח”, מסביר לוי, “אבל כשהוא ירצה למכור את המכונית, הוא יגלה שירידת הערך גבוהה הרבה יותר. רשמו לו ירידת ערך של 3%, אבל בפועל הוא מוכר את הרכב ב–30% פחות. לחברות הביטוח זה נוח, כי ככה הן מרוויחות מכל הכיוונים”.

לוי מספר כי באחרונה התגבש צוות הכולל נציגים מהמועצה לצרכנות, איגוד השמאים ואיגוד לשכות המסחר כדי לקבוע “שפה משותפת”: “הרעיון היה ליצור מונחים המעידים על הנזק, כדי שהלקוח יוכל לדעת אחרי תאונה בכמה אפשר למכור את המכונית”. הצוות נפגש כמה פעמים גם עם נציגים של משרד התחבורה, אך לבסוף, אומר לוי, הם החליטו כי אינם מתערבים בענייני ירידת ערך, ופרשו מהצוות”.

משרד התחבורה נקט צעד חשוב אחר בזמן האחרון, ועידכן את הנהלים לבדיקה במכון. לצד הבדיקה המוכרת, המכונה “בדיקה כללית”, פורסם נוהל ל”בדיקה כללית הכוללת מערכות אלקטרוניות וממוחשבות”. הבדיקה החדשה כוללת, בין היתר, את מחשב ניהול המנוע, את בקרת ההיגוי, את מערכות הבטיחות המשתמשות בבלמים כמו בקרת יציבות ו–ABS, את בקרת לחץ האוויר בצמיגים, את כריות האוויר ואת פעולת הממיר הקטליטי.

בדיקה זו נוספת לבדיקה הישנה – הכוללת את המנוע, תיבת ההילוכים, המתלים, מערכת ההיגוי, הבלמים, הצמיגים ובעיקר השלדה והצבע. הנוהל החודש, שהיה המהלך האחרון של שמעון אלקיים כראש תחום שירותי התחזוקה במשרד, הוא עדכון חשוב לבדיקה הנושנה “עד עכשיו, לא היה נוהל לבדיקה אם כריות האוויר בכלל פועלות”, אומר לוי.

לינק לכתבה: http://www.themarker.com/dynamo/1.2548488